חגיגת טעמים עמוקים עם ניחוח פראי של יער

צמח מרפא, תה ותבלין שטעמו משובח.

איך הכל התחיל? אחד מהדברים היותר הנחמדים שקורים בטבע, כמו למשל במפגשי קורס ליקוט, זה השיתוף במטעמים. מישהי מביאה עוגה, מישהו מביא לימון או זיתים

בעוד הטעם המעניין של "דג האהל" מרצד על לשוני, נתקל מבטי בשיח גדול של קריתמון ימי,
– למה שלא נתסיס את שני החברים יחדיו?

המרקם הבשרני ומנעד הטעמים שנע בין חמוץ למלוח מזכירים

מאד את רבגוניות הים – לא סתם בחרו בו שפים רבים ללוות מנות ים משובחות.

אם פטריות בכלל הן ממלכה קסומה, פטריית הכמהין נחשבת ליהלום
שבכתר. זהו סיפור אגדה על אוצר חבוי עם ריח עשיר של אדמה וסבך יער. אין
בעולם לקט פטריות שלא כמה לאחוז ולו באחת מהן בידו, שלא לומר להתפנק
איתה בין הסירים והצלחות

קודם טורפים בעיניים אחר כך עם האף, השואף עמוקות את ריח גן העדן ואז אוכלים לאט, לאט עם מבט מזוגג

אבקת תמרים מיובשים במקום סוכר להכנת ליקר משמש ריחני.

בארץ היא מוכרת כגביעונית חיוורת או שנטרל, אבל דווקא שמה הרוסי – ליסיצ'קי – שועליות, לדעתי מתאים להן הרבה יותר, ולא רק בגלל צבען הכתמתם, אלא בשל יכולת ההסוואה המדהימה שלהן. רק חדי העין ישימו לב לזהרור האדמוני של "זנבה" המבצבץ מתוך ערימות העלים. וזאת ללא ספק הפטריה הכי סקסית ביער, הרבה יותר מהכמהין, שיש לה אמנם יחסי ציבור משובחים, אבל הטעם שלה לא מגיע לקרסוליה של השועלית

בשבילי זאת תערובת תבלינים משגעת: מלוחה, מפולפלת ועדינה, שהטעם שלה ממשיך להיפתח ולהתפתח בפה. תתאים עם בשר ודגים, גבינה…ומה לא? אני כבר מת לעשות איתה ניסויים.