אזנונית יהודה מיובשת- סיפור לאניני הטעם.

אפשר למצוא אותה בכל מקום אבל בעיקר בחורשות איקליפטוס או בין עצי שיטה.

אסור! ללקט פטריות שזיהית מתמונה

ללקט פטריות זה בדיוק ההפך מלחפש.

ניצני פריחה ואוזניות הכלך לארוחת שחיתות

כשזה קשור לתגליות חדשות, צמחים ופטריות..

אין לנו בכלל סבלנות.

ואז סוף סוף, בחורף '18 זה קרה. ואני תמיד אזכור את השיירה הראשונה שעיניי הבתוליות שזפו, הנה בתמונה – כאן למטה: אבא פטריה, אמא פטריה, הדוב הכתום הקטן ואחותו. מאז, לאן שלא הסתכלתי – מצאתי.

בילדותי זאת הייתה הפטרייה שכולם הכירו. אחרי גשם רציני הייתי מציק להוריי עד שהייתה מגיעה שבת שמשית והיינו עולים לכרמל. ריח אורנים רטובים תמיד יחזיר אותי בזמן. הטיפות הנושרות כשאתה נדחק בין הענפים. ערמות המחטים וההתרגשות הזאת שמתחילה מהבטן ועולה כמו זיקוקי די-נור – יש! הייתי שולף את האולר, חותך, שם בסל וכבר המבט הבוחן סביב, אולי.. מרים את קצוות שיח הסירה הקוצנית, והנה עוד אחת.