לפני כמה ימים יצא לי לאכול אצל חברים מרק משובח מפטריות בר שלוקטו ויובשו בעונה שעברה.
מכף לכף תוך כדי אנחות עונג של גרגרן מנומס,
נתקלתי באיזה נתח לעיס וטעים במיוחד שניסיתי לחקור מהו
ולהפתעתי הרבה התבשרתי כי למרות המרקם הבשרני מדובר ב אזנונית יהודה.
האמת ניתנת להיאמר שפערתי עיניים בתימהון
כי כבר שנים רבות כשאני נתקל בהן בשטח אני פשוט מתעלם,
ממשיך לדרכי ולא שועה לתחנוניהן אפילו כשהן מנפנפות לעומתי בתקוה באוזניהן החומות.
ולא בכדי.
כי פעם, ממש מזמן, אחרי שבחים רבים ששמעתי אודות טוב טעמן,
החלטתי להתעלם ממראן הסחוסי והלא סקסי בעליל ולנסות.
במבט מכורכם קילפתי כמה רוטטות מעל ענף רקוב
ובבית שמטתי אותן אחר כבוד למחבת לוהטת רק כדי לגרד אותן מהקירות דקה אחר כך,
כי הסתבר שפופקורן והן ככל הנראה מאותה המשפחה.
אחר כך ניסיתי לזרוק אותן למרק רק כדי לסגור את הפינה
ומה אני אגיד לכם, אם אתם בעניין של גומי סחוסי זאת הפטריה שלכם.
ובכן הסיפור היה יכול להישאר עצוב אלמלא אותו מרק דשן והיום,
אחרי שהתייאשתי סופית מכל האורניות,
שהיו אמורות לטפס אל הסל החמים והמרופד שחיכה להן כבר בחוסר סבלנות,
נזכרתי באתר עם אזנוניות יהודה שהזנחתי זה מכבר
ולשמחתי אכן מצאתי אותן שם,
מתגודדות סביב אחותן הענקית
וכעת הן כבר מתייבשות להנאתן בתנור.
