אם פטריות בכלל הן ממלכה קסומה, פטריית הכמהין נחשבת ליהלום
שבכתר. זהו סיפור אגדה על אוצר חבוי עם ריח עשיר של אדמה וסבך יער. אין
בעולם לקט פטריות שלא כמה לאחוז ולו באחת מהן בידו, שלא לומר להתפנק
איתה בין הסירים והצלחות

קודם טורפים בעיניים אחר כך עם האף, השואף עמוקות את ריח גן העדן ואז אוכלים לאט, לאט עם מבט מזוגג

אבקת תמרים מיובשים במקום סוכר להכנת ליקר משמש ריחני.

בארץ היא מוכרת כגביעונית חיוורת או שנטרל, אבל דווקא שמה הרוסי – ליסיצ'קי – שועליות, לדעתי מתאים להן הרבה יותר, ולא רק בגלל צבען הכתמתם, אלא בשל יכולת ההסוואה המדהימה שלהן. רק חדי העין ישימו לב לזהרור האדמוני של "זנבה" המבצבץ מתוך ערימות העלים. וזאת ללא ספק הפטריה הכי סקסית ביער, הרבה יותר מהכמהין, שיש לה אמנם יחסי ציבור משובחים, אבל הטעם שלה לא מגיע לקרסוליה של השועלית

בשבילי זאת תערובת תבלינים משגעת: מלוחה, מפולפלת ועדינה, שהטעם שלה ממשיך להיפתח ולהתפתח בפה. תתאים עם בשר ודגים, גבינה…ומה לא? אני כבר מת לעשות איתה ניסויים.