מתכון להכנת דיבס אלוהי

בדרך כלל כשאנחנו שומעים על סמבוק שחור מדובר ברכיב בסירופ להקלה על שיעול או בתרופה כלשהי ואכן אין ספק כי מדובר בצמח מרפא ידוע אשר עושים בו שימוש כבר שנים רבות.

היא אולי הצמח ה 'פושטי' ביותר. כולנו מכירים אותו מצידי הדרכים ומכל צומת. בגינון הציבורי הוא נחשב מטרד רציני וכל בעל גינה תולש שערות רק מהמחשבה שהנה שוב הם באו לבקר. לך תסביר שהצמח הזה פלש אלינו כבר במאה שעברה ותכלס, מכל הבחינות, הוא כבר ניצח במלחמה. טיפת מים אחת והוא יגיח אפילו מתוך המדרכה.

אחד מהדברים שאנחנו הכי אוהבים לעשות עם חומרי גלם שאנחנו מלקטים בטבע זה לאתגר את עצמנו עם מתכונים חדשים. שיתוף הפעולה הקולינרי שלי עם ענת קולומבוס  תמיד טוב אבל לפעמים, כמו בקינוח המשובח הזה, שתכף יהיה פה מתכון שלו, התוצאה ממריאה מעל לכל דמיון.

היכולת להפוך פירות ופרחים למשקה מרובד ניחוחות וטעמים זה סוג של קסם בעיניי, צבעוני ומיוחד.

תסתכלו רגע על הערימה הקטנה של גלעיני השסק.

היא נראית כמו סוף הסיפור- נכון?

עכשיו דמיינו ליקר זהוב במרקם קטיפתי עם טעמים של מרציפן, שקדים, שוקולד ופרחים.

שסק הוא אחד מהפירות האהובים עלי. פרי סקסי חלקלק ומתוק שאם הוא בשל ורך במידה הנכונה אפשר לקלף בקלות את קליפתו הדקה, לחצות, להוציא את הגרעינים (שתמיד מזכירים לי כלב ים חלקלק) ולאכול אותו בביס אחד ענוג ועסיסי.

עצי פיקוס כבר כל כך שכיחים בארץ שאין מי שלא מכיר את מרבד הטינופת על המדרכה מתחת. להחנות רכב מתחת לעץ כזה -זאת טעות שעושים פעם אחת. ובכל שנה אני מחכה בקוצר רוח להבשלת הפגות העסיסיות-מתקתקות גרגיריות שלו, מנשנש, מלקט, מכין לדר או רק מניח חופן בכוסית וויסקי מובחר ומתענג.

כי עלי עץ תות, בעיקר לבן, הם הרבה, הרבה, יותר טעימים מעלי גפן
ואם כבר לגלגל עלים – אז אותם.

משקה אלים אדום עמוק בניחוח רוח ים והדסים.