יש שפע בחוץ והוא צומח מסביב לנו כל השנה. למי שיודע מה לקטוף ולבשל, זו חגיגה לא נגמרת של מטעמים. הכי טריים, הכי בריאים, פשוט

מי שיודע מה לחפש, מטיב להכיר את אשכול פירותיו הזעירים ובעיקר את טעמם השונה והמיוחד.

אם תסתכלו פנימה ארבעים שניות תראו פלאים.

תסתכלו רגע על הערימה הקטנה של גלעיני השסק.

היא נראית כמו סוף הסיפור- נכון?

עכשיו דמיינו ליקר זהוב במרקם קטיפתי עם טעמים של מרציפן, שקדים, שוקולד ופרחים.

עצי פיקוס כבר כל כך שכיחים בארץ שאין מי שלא מכיר את מרבד הטינופת על המדרכה מתחת. להחנות רכב מתחת לעץ כזה -זאת טעות שעושים פעם אחת. ובכל שנה אני מחכה בקוצר רוח להבשלת הפגות העסיסיות-מתקתקות גרגיריות שלו, מנשנש, מלקט, מכין לדר או רק מניח חופן בכוסית וויסקי מובחר ומתענג.

אחד הצמחים החביבים עלי בעונה הזאת הוא הגזר הקיפח. קצת מפתיע לאור העובדה שמעולם לא הייתי חובב גדול של השורש הכתום המוכר לכולנו. אולי זה הרעיון של אכילת פרחים בטעם מתקתק -רענן שעושה לי חשק. מה שבטוח שצורתם הדומה לתחרה לבנה הופכת כל סלט למנה חגיגית

מתכון נהדר שקרה במקרה.

אם אתם פוגשים את הקוץ הזה בשדה ועכשיו בפסח, זה בדיוק הזמן, תזכרו שהוא מלך הקוצים המלוקטים.

כי עלי עץ תות, בעיקר לבן, הם הרבה, הרבה, יותר טעימים מעלי גפן
ואם כבר לגלגל עלים – אז אותם.

משקה אלים אדום עמוק בניחוח רוח ים והדסים.