עם הזמן ואחרי כמה מבצעי קטיף שסיימתי עם ידי קיפוד (אם התלהבתי, גם עם לשון כזאת), הגיע הרגע שנכנסתי לירקן השכונתי במבט מבויש, חרקתי שיניים ושילמתי לו דמי שתיקה (גבוהים) על כמה פירות מבויתים ועלובים, אך קלופים.
הסיפור הזה היה יכול להישאר עצוב אלמלא סדנת ליקוט שהעברתי ביולי בשנה שעברה,
שבה, בין יתר המנות, הכנו שקשוקה טבעונית מעלי (גבעולי) הצבר.
לפתע ברק הבריק בי, והתובנה גרמה לי לפעור את עיניי.
חודש שלם 'הייתי על קוצים' כשהמתנתי להבשלת הסברסים.
הכנתי קטפת משובחת מקופסת נס קפה קטנה ממוסמרת על מקל
ושמתי פעמיי למשוכת צבר שתמיד סיפקה את הסחורה ועדיין לא נס ליחה.
עם כיוון הרוח קטפתי כמה עשרות פירות עסיסיים ומיהרתי לביתי, הדלקתי את הגז,
אחזתי בפרי עם מלקחיים והעברתי אותו בלהבה.
וזה עבד כמו קסם – הקוצים נדלקו, הבהבו ונעלמו – קילפתי בידיים!
אז בפעם הבאה שאתם קוטפים, הנה לכם שיטת קילוף מנצחת,
ואם כמוני בא לכם לשיר ואין לכם קוצים שיפריעו, תרימו סברס אחד לכבודי ושיהיה לכם בתאבון.
בריאות טבעית באריזות קטנות
למרות שהצבר הפך להיות אצלנו בארץ מעין סמל לאומי לישראליות מחוספסת מבחוץ ומתוקה מבפנים, הוא בכלל מגיע ממקסיקו, ושם, עוד בעידן האצטקים נחשב, מלבד מזון מבוקש, כתרופה טבעית למגוון בעיות בריאותיות:
בשל הסיבים הוא מייצב את רמות הסוכר בדם, מפריע לספיגת שומנים ומפחית רמות כולסטרול. יש בו נוגדי חימצון חזקים המנקים את דפנות כלי הדם, הוא משפר תפקודי כבד ומעיים. הוא גם עוזר נגד השמנת יתר, מרגיע את הקיבה ומזרז ריפוי כיבים (אולקוס) ואף מקל על חמרמורת. בקיצור, סל תרופות שלם באריזה מתוקה.
על טעם ועל ריח..
אני לא יודע אם זה בגלל הפחד מקוצים או מרקם הפרי הגרגרי והלא לעיס, אבל העובדה היא שיש הרבה מאד אנשים שלא אוהבים סברס, ולהם אמליץ בחום להגיע לחוות צברי אורלי ששם, מעבר להרצאה המרתקת על הצמח ופירותיו, ניתן לקנות מגוון מוצרים ובעיקר את אבקת צבר אורלי אדום – פרי פיתוחם – להכנת מיץ בריאות מופלא וטעים.
