תוך כדי שאני מספר על השערות הצורבות הצומחות על גבי העלה, אני אוחז בו מאחור ומקפל אותו פנימה לאורך, מועך ושובר תוך כדי כך את השערות. עוד קיפול ליתר ביטחון, עוד מעיכה והביס מוכן.
"מי רוצה להיות ראשון?" אני מושיט לעברם את הכיווצ'וץ' הירוק, אך הם עדיין חוששים, בכל זאת, סרפד! אני מכניס אותו לפה, תוהה לשנייה, מה טעמו? הממ מעט אגוזי אדמתי. אני נוהם בהנאה, ועכשיו כולם רוצים. האמיצים ניגשים לקפל לעצמם, אחרים מבקשים ממני – וזה בסדר, עם הטעם החדש יבוא התיאבון ויחול השינוי.
תכלס עם כל הבריאות שהוא מכיל: ויטמינים, מינרלים ומקור הברזל הזמין לגופנו הגדול ביותר בעולם – שלא לדבר על הטעם המופלא, המעשיר כל תבשיל או מרק – הרי אם הוא לא היה מפתח את ההגנה הזאת לעצמו, הוא כלל לא היה שורד.
אז בפעם הבאה שאתם הולכים לטבע קחו איתכם סל, וכשאתם רואים חלקת סרפדים רעננה הריעו בקול כי מצאתם אוצר. אם אתם עדיין חוששים, קחו אתכם מספרים ומלקחיים ואספו כך לסל או חפשו על הגבעול מקום ללא שערות (יש כאלו) וקטפו.
אחר כך בבית, בבישול קצרצר או בשייק ירוק עם בננה ותמר, הכל הולך וטעים ובריא כל כך.
נצרבתם בקטיף? חפשו מסביב את צמחי העזרה הראשונה שהטבע מגיש לנו: המרקולית – שגם עוצרת דימומים – טובה לשם כך, או טוב ממנה – מצאו את הכוכבית המצויה, שהיא אף נהדרת בטיפול בכוויות. מוללו את הגבעול ומרחו את המוהל הצמחי על הצריבה, דקה או שתיים והיא תחלוף כאילו לא הייתה.
