פרחי גזר בר

באביב, כשהתפרחת הלבנה

ובמרכזה מעין נקודה שחורה סגלגלה המשמשת את הצמח למשיכת מאביקים

מתנוססת על גבעול גבוה או קיפח כשמו,

קל לנו יותר לזהות את הגזר הקיפח

ובכל זאת כדאי לוודא את הזיהוי בעזרת שני סימנים:

הגבעול שעיר, לכל אורכו, על גבול הקוצני.

(אם כבר פתחנו פינת ליטוף כדאי להזמין את כולם כי הידיים שלנו זוכרות אפילו יותר טוב מהעיניים.)

וכשנמולל את העלים נריח.. גזר.

למרות שלא מעט אנשים מכירים את הפרח בשמו,

מעטים יודעים שזהו אותו גזר,

או ליתר דיוק אביו הקדום של הגזר התרבותי.

מי שיודע לרוב ישאל על השורש,

שכרגע כבר מעוצה ומר אבל בחורף

בהחלט אפשר, רצוי ומומלץ לשלוף כמה שורשים

(בהירים כמו שורש פטרוזיליה ודקים)

ולהעשיר את טעמם של כל קדירה או מרק.

עשירים בבטא קרוטן.

אחת המנות האהובה עלי היא  פרחים מצופים ומטוגנים כשהתפרחת עדיין ירוקה ועסיסית.

כמו פה בתמונה.

פעם כשעוד אכלתי קמח זה היה הרבה יותר קל.

פשוט לקטוף, לשטוף טוב כי יש חרקים.

לזרוק בבלילת קמח ולטגן עד הזהבה.

היום אני שומר לכבודם קמח או אבקה,

שאני טוחן מפירות ינבוט השדה שליקטתי בספטמבר שעבר

וטובל את הפרחים באבקה כשהם עוד רטובים מהשטיפה,

הציפוי לא אחיד כמו בבלילה וצריך להיזהר שלא ישרפו

אבל הטעם.. אוח הטעם, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אז קדימה חברים –צאו ללקט.

יש בטוח כמה צמחי גזר קיפח ליד הבית.

לטפו, מוללו, קטפו מעט פרחים מכל תפרחת,

ככה לכם תהיה מנה והצמח יוכל להמשיך להתפתח.

שיהיה בתאבון.