עונת הפריחה הצהובה כבר כאן, והיא מביאה איתה הרבה יותר מרק נוף מרהיב. היא מביאה איתה הזדמנות ליצירה קולינרית מפתיעה במינימום מאמץ. אחד הדברים המופלאים והמספקים שקורים בקורס ליקוט (זו לא פרסומת) הוא החיבור בין אנשים שאוהבים לשחק עם אוכל, עם כל הטעמים החדשים והעוצמתיים שהם מגלים בטבע. כור ההיתוך והיצירה שמתרחשים שם הם אינסופיים ומקור נהדר למנות משובחות, שכמו שאני תמיד אומר, יגרמו באחריות ליללות אושר מכל הסובבים.
הפשטות שבגאונות: המתכון של אריאל שרביט
לפעמים המנות המרשימות ביותר הן דווקא אלו שדורשות הכי פחות התעסקות, אך מסתמכות על חומרי גלם טריים וייחודיים. במקרה הזה מדובר במתכון פשוט של פרחי חרדל מוחמצים בעדינות, של השפית אריאל שרביט, שגדולתו היא הפשטות וטעמו כאילו יצא מגן עדן.
הכבישה העדינה מצליחה לשמר את המראה היפה של הפרח תוך שהיא ממתנת את החריפות הטבעית של החרדל והופכת אותו למעדן מעודן.
שלב הזיהוי: איך הופכים ל"לקטי על"?
לפני ששולפים את הצנצנות, עלינו לוודא שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו קוטפים. אז נתחיל בזיהוי פרחי החרדל, או ליתר דיוק משפחת המצליבים. מי שעדיין לא יודע, כולם אכילים בתנאי שזיהיתם בוודאות את המשפחה. שימו לב שמדובר בתפרחת, כלומר אשכול של פרחים, שכל אחד מהם בעל ארבעה עלי כותרת נגדיים, זה מול זה, שמישהו, אותו בוטניקאי קדום, חשב שהם נראים כמו צלב.
כדי להיות בטוחים במאה אחוז, אנחנו נעזרים בחוש הריח, שהוא אחד הכלים החזקים ביותר של הלקט. נקטוף אשכול אחד כזה ונמולל אותו בחוזקה עד שיצא ממנו נוזל שנוכל להריח. אם הריח מזכיר מצליב, כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קייל, ברוקולי וכדומה, אז "הר הבית" בידינו. ואם הבנתם וביצעתם את הזיהוי כמו שצריך, ברכותיי, הוכתרתם כרגע כלקטי על. כך תוכלו לזהות את כל המשפחה, שלה מעל מאה מינים בבר.
למי שרוצה לדייק עוד יותר: כדי לזהות בוודאות את המין יהיה קל יותר כשהצמח נושא פרי, אז בינתיים זכרו שלחרדל יש את הפרחים הצהובים הגדולים ביותר מבין המצליבים הצהובים. וגם אם תטעו, מה כבר יכול להיות, הרי כולם אכילים.
ליקוט אתי ושמירה על הטבע
הליקוט הוא מתנה מהטבע, ועלינו לנהוג בה בכבוד. כעת, אחרי שזיהינו, נלקט צרור קטן של תפרחות בהתאם לגודל הצנצנת שנרצה להכין. הקפידו על ליקוט במסורה מכל צמח ורק במקומות שבהם יש שפע גדול. בעונה הזו כלל לא קשה למצוא להקות גדולות שלהם בשטחי הבר. זכרו תמיד להשאיר מספיק פרחים כדי שהצמח יוכל לייצר זרעים לשנה הבאה.
הכנות במטבח: ניקיון יסודי
הטבע מזמין אליו גם דיירים קטנים, ולכן הטיפול הראשוני בבית הוא קריטי. בבית נשרה את התפרחות בקערת מים עם כמה כפות מלח כדי להוציא את כל החרקים, ויש לא מעט בין העלעלים, ואז נשטוף היטב במסננת תחת מים זורמים. השטיפה הזו מבטיחה שנקבל מוצר נקי, רענן ומוכן לכבישה.
יוצאים לדרך: הכנת נוזל הכבישה
הקסם קורה בשילוב בין הטעם המלוח, המתוק והחמצמץ. ועכשיו להכנת נוזל הכבישה. בקערה נשים כפית מלח, אני השתמשתי במלח אטלנטי, כפית סוכר, אני בחרתי ב"דבשינגטוניה" ומי שסקרן לגבי הדבש הזה ואופן הפקתו, מוזמן לחפש באתר שלי או בספר "ליקוט זה בטבע שלי". מחצית מהנוזל מים והמחצית השנייה חומץ. במתכון של אריאל היא השתמשה בחומץ אורז ואני ממליץ עליו משום שטעמו ניטרלי יחסית.
הרכבה והמתנה (בסבלנות!)
וזה הכול. דוחסים את הפרחים לצנצנת, מוספים כמה פרוסות שום, מוזגים מעל את הנוזל עד לכיסוי מלא, משקשקים ומניחים בצד. בתוך יומיים שלושה זה מוכן.
איך מגישים?
היופי בפרחי החרדל המוחמצים הוא הוורסטיליות שלהם. אפשר להוסיף כתוספת מרעננת כמעט לכל מנה, זאת תהיה מנה צבעונית ומיוחדת על שולחן הסדר או פשוט לאכול בכפית. יהיו יללות עונג, באחריות.
רוצים לגלות עוד טעמים מהטבע?
מוזמנים להצטרף אלינו לסיורים הבאים או לרכוש את הספר "ליקוט זה בטבע שלי" ולהתחיל להכיר את המזווה העשיר שנמצא ממש מתחת לבית.
