כבר ייבשתי עגבניות בעבר,
אבל הן ממש לא היו זני מורשת כמו אלו שמצאתי אתמול בחווה של קיקו.
כאלו עגבניות לא ראיתי מימי,
ובכל טעימה של פרוסה צהובה, ורודה או מנומרת, מוצקה ועסיסית, המבט שלך מזדגג
כמו זה של אנטון אגו באכילת הרטטוי.
ופוף … אתה יושב במטבח של הוריך ליד שולחן הפורמייקה הישן,
והחיים עדיין פשוטים ויפים כמו שמן זית ומלח גס.
הפרוסות יובשו בחום נמוך של 45 מעלות כי לא רציתי לקרמל אותן למשך 20 שעות.
לצנצנת עם שמן הזית הכנסתי גם שתי שיני שום פרוסות,
