קטניות בר

סקירה כללית מתוך הספר- "ליקוט זה בטבע שלי"

משפחת הקטניות  היא אחת המשפחות הגדולות בעולם הצמחים.

היא כוללת מינים רבים ומוכרים של צמחי תועלת שאנו מגדלים כבר אלפי שנים למאכל, למספוא ולתעשיות שונות.

במשפחה נכללים צמחים שהיו בעבר בשלוש משפחות נפרדות: הפרפרניים, המימוזיים והקסלפינים.

קטניות יבשות הן בעלות ערך תזונתי גבוה. הן עשירות בסיבים תזונתיים ובחלבון ובדרך כלל מכילות פחות

מ 5%- שומן מסך האנרגיה (קלוריות). קטניות מכילות פחמימות בצורת עמילן, שהינו מקור חשוב של אנרגיה.

צריכה גבוהה של סיבים תזונתיים ועמילן קשורה בתחושת שובע מוגברת, ואכילת קטניות מהווה אמצעי יעיל

לטיפול בהשמנה ובסוכרת, ואף למניעת סרטן. בישול נכון של קטניות ימנע תופעות לוואי של גזים. הנבטת

קטניות משדרגת את הערך התזונתי שלהן ומקלה על העיכול.

 

אזהרות:

בחלק ממיני הקטניות יש כמות קטנה של אמיגדלין (המתפרק בגוף לציאניד) הניכר בטעמו השקדי.

אין צורך לדאגה מעצם הטעימה, אך לא כדאי להמשיך לאכול.

אם אין טעם כזה – הקטניה ראויה למאכל.

אנשים הסובלים מחסר באנזים G6PD רגישים לפול,

וחשיפה אליו או למיני הביקיות מהן בוית יכולה להיות קטלנית עבורם.

אכילת קטניות בר מאותו הסוג כמרכיב משמעותי בתזונה אינה מומלצת כיוון שעשויה לגרום ללתריזם -שיתוק האגן.

ייתכן והאזהרה נובעת ממיני הטופח (Lathyrus), אך ליתר ביטחון, מוטב להימנע מצריכה בכמות גדולה גם של קטניות בר אחרות

לאורך זמן ולהעדיף נשנוש או אכילה של מיני קטניות שונים, במידה.

ליקוט קטניות בר

אילו היינו נמצאים במצב של הישרדות, אין לי ספק כי קטניות היו מספקות לנו פתרון תזונתי חשוב. בעידן הזה,

ליקוט מאסיבי הדרוש לארוחה משפחתית, מעבר לעבודת הכנה סיזיפית, עשוי לפגוע בהמשכיות המינים המקומיים.

יחד עם זאת, לצורך התנסות ולמידה, ובעיקר כשהאיסוף כולל תרמילים של מינים שונים, זאת עשויה להיות

ארוחת שטח משביעה, ואז כדי להרגיש את הטעמים הייתי מסתפק באידוי ובהמלחה.

בקיץ נוכל לאסוף זרעים יבשים, להנביט ו/או לבשל.

העלים במיני הפרפרניים לרוב מורכבים מעלעלים. מבנה של שלושה עלעלים נקרא “תלתני״, ואם יש עלעלים

רבים הוא נקרא “מנוצה״. לחלק מהקטניות/פרפרניים יש קנוקנות, העוזרות לצמח להיאחז בצמחים אחרים

על מנת לטפס לגובה.

מבנה הפרח הפרפרני (אפשר לראות בתמונה הראשית)

מיוחד וכולל חמישה עלי כותרת השונים בגודלם ובצורתם:

במרכז – עלה גדול הקרוי “מפרש״, מתחתיו שני עלי כותרת הנקראים “משוטים״ ושני עלים מאוחים היוצרים

מבנה דמוי סירה.

הפרי הוא תרמיל שנפתח לשני חלקים (קשוות) ומכיל זרעים. צמחי הפרפרניים יוצרים קשר סימביוטי

עם חיידקי ריזוביום קושרי חנקן המצויים על שורשיהם ומספקים לצמח תרכובות חנקן והעשרה לקרקע.

בארץ גדלים מינים רבים של קטניות בר, מרביתם חד-שנתיים, מתוכם נזכיר: אספסת (פוסט נפרד) ביקיה,

טופח, אפון (פוסט נפרד) וקדד .

 

ביקיה (סוג) | בִּיקִיַה | بيقية  22  מינים 

מטפס עשבוני, שכיח ונפוץ בכל הארץ. גדל בשטחים פתוחים, בשולי שדות ובשטחי הבר.

פרח פרפרני טיפוסי, עלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – זה לרוב סימן ההיכר.

מתוך המינים האכילים, כל הצמח אכיל: נוכל ללקט פרחים ותרמילים

בסביבות חודש מרץ, נלקט זרעים טריים לנשנוש בשטח באפריל-מאי.

מין שאינו אכיל יהיה בטעם של שקד מר. אם טעמתם – לא נורא, רק אל

תמשיכו לאכול.

אזהרה: לבעלי רגישות לפול (G6PD)  אסורה אכילת ביקיות,

והמחמירים אומרים שכדאי  להימנע מקטניות בר.

 

טופח (סוג) | גֻ׳לְבָּאן | جلبان    18 מינים

צמח עשבוני נמוך, שכיח ונפוץ ברוב חלקי הארץ. גדל בשטחים פתוחים, בשדות ובשטחי

הבר. אפונה ריחנית, למרות שמה, היא מין מבוית של טופח.

לכל המינים גבעולים מכונפים, פרח פרפרני טיפוסי בשלל צבעים, וקנוקנות, שלפעמים

יוצאות מקצה העלה ולעיתים מתוכו. נוכל ללקט פרחים וקודקודי צמיחה חדשים בתחילת האביב.

נעדיף לחכות לזרעים בתרמילים הטריים בהמשך, לנשנוש עסיסי בשטח בסביבות אפריל.

 

קדד האנקולים | קַתָאד חֻ'טָּאפִי | قتاد خطافي

צמח עשבוני נמוך ומסועף, נפוץ בכל חלקי הארץ. גדל בשדות, בשטחי בור ובמעזבות.

הפרח פרפרני טיפוסי. לצמח עלה מנוצה למספר רב של זוגות-עלעלים, בדומה מאד

לביקיה, אך ללא קנוקנת בקצה. הפירות נראים כצביר של אנקולים.

כל תרמיל מחולק לשתי מגורות זרעים. נלקט זרעים טריים כנשנוש שטח בחודשי האביב.