רק כשחזרתי הביתה הבנתי שכל הגירודים בעורף הם לא מזולזולים של אלונים.
ואז במקלחת ממש נחרדתי, כשראיתי עשרות רבות של עקיצות אדומות וצפופות בבטן ובכתפיים,
שבסוף בכלל התברר שאינן עקיצות, אלא תגובה של הגוף לארס של טוואי תהלוכה (נדיר?)
שבכלל לא הכרתי עד היום, בשם 'תהלוכן האלון'.
לא שרוצים לקרוא לו בכלל, ורצוי שילך הביתה שלו בנדירות ובזריזות
ברשת מצאתי המון אזהרות על קוצר נשימה ונזקים בלתי הפיכים לעיניים, שגרמו לי
להפסיק לנשום ולמצמץ תוך כדי גירודים בלתי נשלטים.
ועדיין לא אמרתי כלום על כל סימני הקריאה המפחידים ליד המילים 'מסוכן', 'מיון' ו'סטרואידים.'
מרחתי ג'ל אלוורה שקצת עזר וקמומיל שגם, אבל בינינו, בכלל לא הייתי שקט.
ואז נזכרתי שידידנו, הסרפד, הוא אנטיהיסטמין והגיוני שהוא יעזור.
עשיתי עוד כמה טלפונים להרבליסטים שאמרו, "סרפד זה אחלה, אבל לחך יהיה מצוין",
ונסעתי ל"בית המרקחת" ביער. בקושי מצאתי סרפדים כי הרוב כבר יבש,
אך לחך אזמלני היה ממש בסיטונאות, כך שאספתי צרור יפה.
בבית הכנתי חליטה זריזה והשארתי עוד בהשריה.
עכשיו, אחרי 3 כוסות, חל איזה שיפור, ככה שאני חושב שאמשיך כך עד יעבור זעם.
האם זה יגרום לי לא לחזור ללוקיישן השמנמן הזה?
כנראה שלא, אבל אין לי ספק שאלבש חולצה ארוכה למרות החום
ואסתכל טוב-טוב על הסביבה לפני השכשוך. שימו לב – כן?
עכשיו אפשר בלב שקט לחזור לשלל.
ובכן, תסתכלו על כמהת היער המבריקה הזאת הבשלה והמדהימה. מסתבר שנפלתי על אחת נדירה,
(מה זה המקום הזה עם כל המינים הנדירים? רק לי זה מזכיר את פארק היורה?).
לא לדאוג, כל המומחים. לפני שטרפתי אותה שמרתי לכם בצד שתי פרוסות בייבוש ובהקפאה למחקר.
הגביעוניות, כמו תמיד, היו נהדרות במחבת
כי ככה זה עם פטריות אביב בכלל, ובפרט איתן.
תמשיכו ליהנות ביער חברים.
