אשחר רחב עלים

אשחר רחב עלים – היכרות עמוקה עם השכן הירוק של החורש

אם יצאתם לטייל בחורש הים-תיכוני, כמעט בטוח שחלקתם איתו את השביל, אולי אפילו בלי לשים לב. האשחר רחב העלים (Rhamnus alaternus) הוא אחד השיחים (ולעיתים עצים קטנים) הנפוצים והבולטים בנוף הישראלי, והוא ירוק-עד, מה שאומר שהוא מקשט את הטבע שלנו בכל עונות השנה.

הוא משתייך למשפחת האשחריים, ומאופיין בעלים מסורגים, גילדניים ומבריקים. סימן ההיכר המובהק ביותר שלו – זה שיהפוך אתכם למומחים ברגע – הוא השוליים השקופים של העלה (מעין פס זהבהב-שקוף שמקיף את העלה) שניתן לראות בבירור כשמחזיקים אותו מול השמש.

בחודשי האביב המאוחרים ותחילת הקיץ, השיח מתקשט בפירות כדוריים קטנים. הם מתחילים את דרכם בצבע אדום בוהק (בשלב זה הם אינם בשלים ואף נחשבים רעילים), וכשהם מבשילים לחלוטין, הם משחירים ומקבלים ברק מפתה. אך למרות תפוצתו הרחבה והמראה המזמין של פירותיו, היחס הקולינרי אליו תמיד היה, איך לומר… חשדני משהו.

מהספרים אל השטח – מפגש אישי

בתיאוריה, הבוטניקה ברורה. אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסתפק רק בהגדרות יבשות. הלב של הליקוט נמצא בחיבור האישי, בטעימה, בניסוי ובטעייה. במשך שנים חלפתי על פניו, הערכתי את צילו, אבל שמרתי מרחק מהפירות שלו. למה? אולי כי בן-דודו, האשחר הארץ-ישראלי, גנב את ההצגה עם טעמו המשובח, ואולי כי פשוט לא מצאתי את הסיבה הנכונה לנסות.

וידוי של מלקט: הרומן שלי עם האשחר רחב העלים

יש לי וידוי. עד 2019 לא אכלתי את פירותיו של האשחר רחב העלים. מדהים -נכון?
כמובן שטעמתי, איפשהו נשנשתי כמה עיגולדים שחורים

ובואו רק נאמר שהחוויה לא השאירה חותם כמו למשל טעמו המשובח של 'בן דודו' האשחר הארץ ישראלי,

(שבכל שנה מספטמבר עד נובמבר, אני הראשון 'העולה לרגל' לאסוף את פירותיו המופלאים.)

ובכל זאת ידוע לי שיש האוכלים את פירותיו המבשילים כעת של רחב העלים (מאי- יוני) בהנאה מרובה.

אז היום קמתי והחלטתי שזהו זה-הגיע הזמן שאבדוק דברים לעומקם והרי המסקנות לפניכם:

ראשית, קוראים! ובכן, אין שום אזכור בכתובים כי הפירות אכילים למעט שימוש רפואי שדווקא מתועד.

(ומי שרוצה להתעמק בשימושים אלו יכול לקרוא את המאמר המעניין של לימור אלמוג )

בנוסף מצאתי אזכורים רבים ליופיו של העץ בגינון הקהילתי וטוב שכך כי כעץ בר הוא מוגדר כמוגן (למרות היותו נפוץ ושכיח)

האזכור היחיד שמצאתי לגבי פירותיו התייחס להכנת ליקר ולא לגמרי הייתי משוכנע שמדובר בעץ הזה.

בשטח מצאתי מספר רב של עצים.

קל לזהות את העץ כי בהיקף העלה אין כלורופיל ושמסתכלים מול השמש יש לו מעין מסגרת שקופה ומבריקה.

העלה עצמו משונן אבל לא הייתי מסתמך על צורתו. פריך ונשבר בכיפוף.

ופירותיו הבשלים שחורים מבריקים ואטומים לצד אחרים לא בשלים,

(אדומים ובשלב זה נחשבים רעילים) טעמתי אחד שחור, מתקתק עם אפטר טייסט מוזר,

עוד אחד, טעם מוכר, מה זה מזכיר לי? אספתי עוד כמה והכנסתי לפה.

מצמצתי וירקתי את הזרעים שאולי מכילים חומרים משלשלים כמו של האשחר הארץ ישראלי.

והטעם כל הזמן עומד לי על קצה הלשון ומתחנן לזיהוי

ובבת אחת נפל לי ה'אסימון' אשכרה טעם של גוג'י ברי טרי, עגבנייתי עדין כזה.
אז לקחתי עוד כמה ונהניתי בקטנה.

ליקר? אני לא חושב ששווה להתאמץ,

אולי רק בשביל הניסוי. תכלס נישנושון נחמד בטבע ולא יותר.

רוצים לגלות עוד טעמים מפתיעים?

הטבע מלא בהפתעות. לפעמים זו אהבה ממבט ראשון, ולפעמים – כמו עם האשחר רחב העלים – זה קשר שנבנה לאט ובזהירות. אבל הכי חשוב זה הידע: לדעת מה בטוח, מה טעים, ואיך להפוך את המתנות של הטבע לארוחות גורמה או לנשנושי בריאות.

אם הסיפור הזה עשה לכם חשק לצאת לשטח, לזהות בביטחון ולבשל מהבר במו ידיכם, אני מזמין אתכם להצטרף אליי. בקורס ליקוט אנחנו לומדים דרך הרגליים והבטן, חווים את עונות השנה ומגלים שפע במקומות הכי לא צפויים.

ולמי שרוצה לקחת את הידע הזה הביתה ולצלול לעומק כבר עכשיו, הספר שלי ליקוט זה בטבע שלי מחכה לכם. תמצאו בו מגדיר צמחים מפורט, מתכונים עונתיים שלא תמצאו בשום מקום אחר, סיפורי יער וטיפים שישדרגו לכם כל טיול.