יש לי וידוי. עד 2019 לא אכלתי את פירותיו של האשחר רחב העלים. מדהים -נכון?
כמובן שטעמתי, איפשהו נשנשתי כמה עיגולדים שחורים
ובואו רק נאמר שהחוויה לא השאירה חותם כמו למשל טעמו המשובח של 'בן דודו' האשחר הארץ ישראלי,
(שבכל שנה מספטמבר עד נובמבר, אני הראשון 'העולה לרגל' לאסוף את פירותיו המופלאים.)
ובכל זאת ידוע לי שיש האוכלים את פירותיו המבשילים כעת של רחב העלים (מאי- יוני) בהנאה מרובה.
אז היום קמתי והחלטתי שזהו זה-הגיע הזמן שאבדוק דברים לעומקם והרי המסקנות לפניכם:
ראשית, קוראים! ובכן, אין שום אזכור בכתובים כי הפירות אכילים למעט שימוש רפואי שדווקא מתועד.
(ומי שרוצה להתעמק בשימושים אלו יכול לקרוא את המאמר המעניין של לימור אלמוג )
בנוסף מצאתי אזכורים רבים ליופיו של העץ בגינון הקהילתי וטוב שכך כי כעץ בר הוא מוגדר כמוגן (למרות היותו נפוץ ושכיח)
האזכור היחיד שמצאתי לגבי פירותיו התייחס להכנת ליקר ולא לגמרי הייתי משוכנע שמדובר בעץ הזה.
בשטח מצאתי מספר רב של עצים.
קל לזהות את העץ כי בהיקף העלה אין כלורופיל ושמסתכלים מול השמש יש לו מעין מסגרת שקופה ומבריקה.
העלה עצמו משונן אבל לא הייתי מסתמך על צורתו. פריך ונשבר בכיפוף.
ופירותיו הבשלים שחורים מבריקים ואטומים לצד אחרים לא בשלים,
(אדומים ובשלב זה נחשבים רעילים) טעמתי אחד שחור, מתקתק עם אפטר טייסט מוזר,
עוד אחד, טעם מוכר, מה זה מזכיר לי? אספתי עוד כמה והכנסתי לפה.
מצמצתי וירקתי את הזרעים שאולי מכילים חומרים משלשלים כמו של האשחר הארץ ישראלי.
והטעם כל הזמן עומד לי על קצה הלשון ומתחנן לזיהוי
ובבת אחת נפל לי ה'אסימון' אשכרה טעם של גוג'י ברי טרי, עגבנייתי עדין כזה.
אז לקחתי עוד כמה ונהניתי בקטנה.
ליקר? אני לא חושב ששווה להתאמץ,
אולי רק בשביל הניסוי. תכלס נישנושון נחמד בטבע ולא יותר.
