ליקוט אורבני

בסך הכל זו הייתה תוכנית די פשוטה,

להגיע לקיצ'וקאי – מטבח בהפרעה, המסעדה של חברי, שף אור גינסברג,

לגנוב אותו משם ללטף איזו כנאפה טורקית דשנה בשוק הפשפשים ולקנח בבירה סיידר קפואה.

אבל תוכניות כמו תוכניות,

איכשהו מצאנו את עצמנו מסתובבים בסמטאות העתיקות הצרות והמקסימות

ליד נמל יפו פולטים אחת לכמה זמן קריאות התפעלות.

"וואוו, איזה שיח ענק של כף אווז לבנה". "תראה את הפרחים של הוושינגטוניה, מה שיהיה כאן בנובמבר זאת חגיגה גדולה."

וכאן, מתוך קירות הבתים, גדלים שיחי צלף קוצני מלאים בפירות (אביונות), רק תלקט ותחמיץ לך מעדנים.

פה ההשקיה ברחה מאיזו חצר והניבה אחו קטן של סרפדים, נבטי כף אווז והמון ירבוזים עדינים.

ואז באיזה סיבוב נגלה אלינו הים, וכבר כמעט יכולתי להריח את המלח,

כשלפתע נתקלנו בשיח לא נגמר של אטד  מנומר בשיחי מלוח קיפח,

מפוצץ בפירות אדומים בשלים, נימוחים, שהתעקשו מיידית לקפוץ לנו לפה, מתקתקים-חמוצים-נהדרים,

והכמות כל כך גדולה שהתחלתי לחלום על רטבים… פשוט החיים הטובים.