את ה'פרי' הזה המלווה אותנו כבר אלפי שנים אין צורך להציג אולם רק מתי מעט יודעים שהוא כלל אינו פרי אלא תפרחת במבנה כדורי. 
יש אומרים שזהו העץ הראשון שביית האדם, עוד בתקופה הנאוליתית וכמובן כולנו מכירים את סיפור החטא הראשון ועלי התאנה.

זיתי שמש הם הזיתים שנשארו להתייבש על העץ או שנשרו על האדמה. הם אינם זקוקים לכבישה, ובעצם ממש מוכנים לאכילה. רק צריך לבדוק שאין חורי חרקים, ואפשר לטעום. הלעיסה משחררת מהם טעמי שמן איכותיים, ותמיד אפשר למצוא כמה חופנים טובים, כמעט כל השנה, באדיבות הגינון הציבורי ששתל המון עצים בכל יישוב בארץ. מומלץ לשטוף אותם היטב, לייבש בשמש או על מגבת נייר ולשים אותם בצנצנת עם שמן זית וצמחי תבלין. פיגם יהיה נהדר, גם קורנית ורוזמרין והמתכון הפשוט אך המועדף עלי:

לחתוך שני פלפל צ'ילי וחצי לימון עם הקליפה ולשים ביחד עם הזיתים בצנצנת, לכסות הכל עם שמן זית איכותי, ואחרי יומיים שלושה אפילו השמן לבד הוא חגיגה ששווה לנגב עם חלה טרייה.

ריח ים מריר בקצה האף שאי אפשר לטעות בו, עלים פריכים. צמח יפה שמשגשג על סלעי כורכר וחורבות עתיקות. אחד מהצמחים שהטעם שלהם יכול להקפיץ מנה הכי פשוטה לבישול גבוה. תכירו – 
קריתמון ימי או בשמו האירופאי – שומר הים.

למי כאן יש ניסיון בליקוט? אני לרוב שואל את המשתתפים בסדנת הליקוט, ויד או שתיים מתרוממות בהיסוס. מישהו אסף צנוברים כשהיה קטן? עוד ידיים עולות. תותים? או פטריות? ולאט לאט ההבנה מחלחלת שתכלס – כולנו לקטים.

לא משנה אם אנחנו חוגגים ל"ג בעומר, יום העצמאות או שרק התאספנו לאיזו חגיגה משפחתית ביער, מתישהו נאסוף אבנים למדורה, נשלוף מנגל, צידניות יפתחו ואנחנו נתכונן להכנת הצהרים בסגנון 'על האש' חופשי. איך קרה שבמדינה חמה כמו שלנו התמכרנו לתחביב כל כך לוהט? – לא ממש מובן, אבל עם כל הכבוד לתהיות – ככה זה. ואם כך, בואו נהנה מהחברה, נאכל יחד אוכל טוב מסביב לאש ונחזור כולנו בשלום הביתה (רצוי עם שקיות הזבל בתא המטען, כדי שהטבע יישאר נקי גם לפעם הבאה שנבוא לבקר אותו).

כשהייתי זאטוט בגובה ברך והשתרכתי בכפר אחרי סבתי, עליה השלום, שהייתה גם מורתי הראשונה לענייני ליקוט, ראיתי אותה לא פעם קוטפת צמחים בשרניים אלו בשולי השדות ומצקצקת לתרנגולות ולברווזים, שהיו באים בריצה לחטוף את מעדן  הריג'לה מידיה. היא לא ידעה שמדובר בצמח בר אכיל גם לבני אדם – עובדה שגיליתי רק שנים רבות לאחר מכן. עד היום ריח העלים הקצוצים מזכיר לי אותה, עומדת ליד הגדר, שביס פרחוני עוטף את שיערה וכמו תמיד אומרת, "אבויה, הכנתי  קוסקוס ועריסה כמו שאתה אוהב – תשב לאכול. "