עכשיו כשאתם באוטו, הבטן מלאה ועוד רגע תנחתו בבית לאיזו שנ"צ טובה, אני רוצה רגע מזמנכם לאיזה סיפור קטן עם כמה טיפים בנושא בריאות, חיסכון ולא פחות חשוב, שמירה על המקום שאנחנו חיים בו.
וכל זה קורה עוד לפני החגיגה, ברגע הזה שאתם מסתובבים ברשת המזון האהובה עליכם, העגלה עמוסה והנה על המדף אינספור מדליקי פחמים, אתם נזכרים בכתבות נגד הכימיקלים תוך כדי הושטת היד ושואלים את עצמכם:
כיצד לבחור במדליק בטיחותי?
בכל פעם שאני רואה מישהו מנסה להדליק מדורה או מנגל עם מדליק פחמים כימי או אפילו עם מתקן ארובה אל חלד יקר, אני מתחלחל, ניגש אליו, מציג את עצמי ושואל אם יש מצב שירצה לראות איך בשתי דקות אני מדליק לו אש בלי חומרים מסוכנים ואביזרים. בעבר הייתי מספר על הסכנה והחומרים המסרטנים, אבל תשע מעשר פעמים הייתי זוכה לפרצוף או לניד יד מזלזלת. תכלס אפילו חיסכון בכסף עובד טוב יותר מבריאות.
"שתי דקות?" הוא שואל, וכל כולו נראה כמו סימן שאלה.
"תפסת אותי", אני אומר, "אולי 3 – מתאים?"
""למה לא." הוא אומר, וזז הצידה.
אני שולף מהתיק אצטרובל חמוד כמו שיש כאן בתמונה (אבל הרבה יותר פתוח), אוסף מעט מחטי אורן או עלים יבשים, מניח כמה ענפים יבשים באלכסון ומבקש ממנו לשים כמה פחמים בריאים מעל. הכל מוכן.
"יש לך אש?"
הוא שולף קופסת גפרורים.
"מספיק אחד."
האש מלחכת את שרף האורן, מדליקה את האצטרובל, הזרדים נדלקים ותוך שניות יש מדורה יפה שבוערת באש חזקה.
"ולא השרית אותו בשום דבר?" הוא שואל בקול ספקני.
"לא צריך חביבי", אני שולף אחד נוסף ומראה לו, "אתה רואה את השרף?"
"אפילו בלעדיו זה יעבוד, זה מוכן כמו שזה – מתנה מהטבע."
אז בפעם הבאה שאתם מטיילים, ונתקלתם באצטרובל שמנמן, קודם כל תבדקו אם יש בו צנוברים, כי אין כמו טעם של צנובר אורנים מלוקט, טרי או קלוי. פשוט טעם גן עדן. אחר כך שימו את האצטרובל בתיק, אם לא עבורכם, עבור מישהו – כי כל מוצר מיותר חוסך לנו כסף, וכל חומר מדליק כזה, שהפסקנו לקנות, הוא יותר אוויר בשביל כולנו.
