ללקטים כל יום הוא הרפתקה…
אז נכון שג'ומסים אינם מתוקים כתאנים,
אבל מי שאוהב פירות מתקתקים, כמוני, יגיע ביולי-אוגוסט –
לתחנת הרענון הצפונית ביותר על כביש 6 לצפון וימצא שם אוצר.
במקום כעשרים עצי שקמה גדולים ועמוסי פרי שכבר חלק שוכבים על האדמה.
כשעצרתי לנשנש, היו שם כמה אנשים שעקבו אחרי בתימהון.
"אוכלים את זה?" שאל אותי אחד מהם בסקרנות והמתין בסבלנות שאגמור ללעוס.
"בהחלט!" השבתי. פתחתי עבורו אחד, סילקתי חרקים בנשיפה והגשתי לו.
"אתה בטוח?" הוא שאל בהיסוס.
"לגמרי."
הוא התחיל ללעוס בחשש ולבסוף בהתלהבות, "זה מוזר שאף אחד לא יודע", אמר לבסוף. הנהנתי.
פעם קיבלתי הסבר (דיי משעמם) על ניקוב הפגה של פיקוס השקמה
להפיכתה לבשלה וטעימה יותר.
כאן – זה כתוב הרבה יותר מעניין.
עם כל הכבוד להסברים מלומדים, אין כמו בליסת פירות מתקתקים להתחיל את היום…
כמו כן, שואלים אותי הרבה על
כמה פירות אפשר לאכול?
לא ידוע לי על מגבלה מסוימת.
אני אוכל 10-20 ללא שום בעיה.
יחד עם זאת כל אחד מגיב אחרת,
כך שהייתי מתחיל בקטן וממשיך משם.
בנוסף נחמד מאד לשלב אותם בבישול.
המתיקות העדינה שלהם משתלבת יופי
עם יין לבן, פטריות, בעצם כמעט עם כל דבר,
רק כדאי לחצות ולסלק בנשיפה את החרקים.
בתאבון!
