'אימת החקלאים' נראה כצמח צנוע הגדל בשולי הדרך, אך זהו מקרה קלאסי של רב הנסתר על הגלוי, כי ינבוט השדה הינו עץ תת קרקעי בגובה של כ-15 מטר, ומה שאנו רואים אלו בסך הכל אמירי הצמרות.
בסביבות אוגוסט-ספטמבר, כשהפירות דמויי העפץ יבשילו לצבע חום כהה מבחוץ וספוג קשה וצהוב בפנים, סוף-סוף,יגיע זמן הליקוט. פשוט אין כמו טעמו המיוחד להשבחת רוטבי פטריות – כבר שמעתי שמשווים את טעמו לשיטאקי. בקורס השנתי אנחנו מתבלים איתו תבשילי קדירה, מכינים דאל משובח שתכף יהיה פה מתכון שלו ואפילו טוחנים ומכינים מעין פיתות על הסאג' ללא גלוטן.
מתכון דאל עדשים שחורות, בטטה וינבוט:
מרכיבים:
בצל גדול, 6 שיני שום קצוצות דק, 1-2 פלפל צ'ילי נקי מגרעינים, 2 בטטות חתוכות לריבועים של שני ס"מ, 2 כוסות עדשים שחורות, חצי צרור כוסברה קצוצה (למביני עניין), מיכל של 750 מ"ל קרם קוקוס (לפחות 93%) ושניים-שלושה חופנים של פירות ינבוט בשלים, רצוי קטנים.
תבלינים:
כף וחצי אבקת ינבוט, 1 כפית כורכום, 2 כפיות ג'ינג'ר מגורר בפומפייה, כף זרעי חרדל, כף קארי, חצי כפית אבקת קינמון, מלח לפי הטעם.
הכנה:
קוצצים בצל ומטגנים עד להזהבה. מוסיפים צ'ילי קצוץ ואת התבלינים ומערבבים כמה דקות. מוסיפים את הינבוטים השלמים, בטטות, עדשים, חצי מקרם הקוקוס, וכוס מים ומבשלים עד שהעדשים והינבוטים מתרככים. מוסיפים את השום, מערבבים, מבשלים עוד כמה דקות, טועמים, מתקנים תיבול. מורידים מהאש, מוסיפים את יתרת קרם הקוקוס, מערבבים בעדינות ומפזרים מעל את הכוסברה.
רק על הריח לבדו אפשר לכתוב שיר, והטעם.. זה כבר סיפור שלם שכדאי להכין מראש.
בתאבון!
ברפואה העממית אצל הערבים והבדווים בארץ, כך כותב ניסים קריספיל בספרו, כותשים את הפירות הבשלים עם שמן זית ומניחים על כוויות עור, הרפס וטחורים. מבשלים את השורש העלים והפירות במים להכנת משרה לטיפול בסכרת, לעצירות, לאבנים בכליות ועוד.
