מיש מעול (בערבית- לא יתכן) אבל עד אתמול לא טעמתי מיש. (מבטאים כמו מים).
איך המיש הזה חמק עד היום מנוכחותי זאת תמיד תישאר חידה קיומית אבל עובדה שחמק.
אחרי כל התמונות שעלו במרחבי הרשת, החלטתי שעד כאן, הגיעו מיש עד נפש.
אז שאלתי ולהפתעתי הסתבר שהמיש המסתורי נמצא בכל פינה,
אפילו ליד הכביש קרוב לבית. תזרקו אבן- יש שם מיש.
מקרוב משהו בעץ היה מוכר,
בוודאות ראיתי אותו כבר (מן הסתם זרקתי אבנים פה ושם)
איפה הפירות?
(ובכן, זה בדיוק המקום להגיד, שצילום פירות מוכרח להיות עם קנה מידה,
כי מהתמונות שראיתי, הייתי בטוח שהפרי לכל הפחות בגודל ענב קטן
והמציאות, כמו שתמיד היא עושה, טפחה על פני.)
זה? מה זאת הזערוריות הזאת?
יותר פיצי מזה והוא ייתקע בין השיניים.
ועוד יש לו קליפה, שיא החוצפה, שכמובן מתהדרת במרקם של נייר.
לקלף? תעשו לי טובה, יש גבול לכל תעלול.
אז בכל זאת קילפתי כמה ובפנים
מצאתי גרעין שהציפה שלו בצבע חום צהבהב,
לא מעוררת תאבון במיוחד
והיא כל כך דקה שלוקח ללשון זמן להבין שהיא מתוקה.
והטעם.. מה מזכיר לי הטעם? עוד חידה.
מה שבטוח לא תגישו פירות כאלו לאורחים
כי באחריות תקבלו מכות או לפחות עבודות שירות ואני בכלל לא בטוח מה עדיף.
ואחרי כל ההשמצות, בכל זאת יש משהו עדין מסקרן במתיקות הקטנה הזאת
ולדעתי אם אשים חופן או שניים להתכרבלות בוודקה לכמה חודשים,
יש מצב שזה יהיה מעניין. מה אומרים?
(עד שאתם אומרים.. כבר שמתי -נדבר עוד כמה חודשים)
אז ניסיתי, ואחרי כמה חודשים הסתבר שגם הוודקה לא ממש הצליחה להבין
מה החרוזים האלו עושים בתוכה ולמה הם טובים מלבד לצבוע את הנוזל לצבע
ש… עדיף לעצור את התיאור כאן. ובכן… האם אלקט אותו שוב? למה לא?
אם אתה כבר מתחת לעץ, נחמד לנשנש כמה פירות. מקסימום אפשר לירוק,
ובשנה הבאה יהיה שם עוד מיש קטן.
