תוך כדי סיור הניקיון בהתנדבות, בשבילי יער עופר,
לילך מוצפי ואני נתקלנו בכמה אורניות שמנמנות מתחת לעצי האורן.
זאת והעובדה שהסיור הוכתר בהצלחה!
גרמו לכך שאף אחד לא באמת הופתע כשהכרזנו על טיולון לחיפוש פטריות ממש למחרת.
איפה ניפגש?
שאלה מצוינת, כששני הצדדים בטוחים שהמיקום שלהם הוא המניב ביותר.
זה היה יכול להתדרדר אבל מסתבר שכמה לגימות ליקר תות עץ משובח,
פרי מרקחתה של לילך ונדיבותה במזיגת הנקטר הזה
גרמו לנו לאיזה בלבול מחשבתי קל
כי לבסוף התפשרנו על יציאה לטיול בנוסח 'פרי סטייל'
זאת אומרת ללא מיקום,
פשוט לנסוע ובכל יער מבטיח נעצור וניתן לו מעט להתבטא.
אחרי שעתים של התברברות נעימה, אם גם מייגעת,
שבה, אני נטשתי לאנחות שלושה גורי דפוניות (כי לא הייתי בטוח)
ובסלינו 'הצטופפה' רק ננדית אחת צעירה וחמדמדה
שבעצמה הופתעה כשלילך שלתה אותה מתוך העלים
(יש אנשים שיכולים למצוא פטריות גם על עננים.) החלטנו שדי!
וניסע לאזור אלקוש, שעל יערות האלונים בסביבתו, שמענו לאחרונה נפלאות וניסים.
תוך דקה ורבע נפלנו על היער של עמי ותמי.
למזלנו המכשפה בדיוק יצאה לסידורים
ובית השוקולד נמס בשמש הנעימה אבל אותנו זה בכלל לא עניין
כי מכל הכיוונים מצמצו אלינו פטריות בצבעים ובגדלים שונים.
"וואו תראי את זאת"- צעקתי.
"בוא לכאן, יש כאן מדהימות."
וכך התרוצצנו הלוך ושוב ובמעגלים
ורק אחרי שעה קלטנו שאמנם שפע מטורף מסביב
אבל אנחנו איך לומר את זה? -שום כלום לא מכירים.
התיישבנו מיואשים על הסלע.
מהסל פעתה הננ"דית שהבטחנו חברים.
ומה לעזאזל עושים?
עכשיו אני אספר לכם סוד קטן על מדריכי ליקוט, ששש.. ביננו -כן?
כשזה קשור לתגליות חדשות, צמחים ופטריות..
אין לנו בכלל סבלנות.
אנחנו רוצים לדעת הכל, מיד! המומחים?
ואיפה לעזאזל?
אז התקשרנו והעלנו תמונות ודיברנו והשווינו ברשת ועם עוד קצת ידע מוקדם
החלטנו שלכל הפחות את הלבדית נוכל בוודאי לאסוף.
אז התחלנו.
ואמרנו שאולי בגלל שהן לבדיות כל כך הרבה זמן
הן תשמחנה לפגוש בננדית חמודה
וגם בצמד גושיות צהבהבות
ואפילו בכמה פקועות ובאמת כך היה,
כולן הסתדרו ממש נהדר
חוץ מפקועה אחת זקנה ונרגנת
שבסוף בשביל שלום סל השארנו אותה על השביל.
ואם קצת ברצינות אז לדעתי
אפשר לעשות סטראט אפ מוצלח מאד
של ליטוף ראשי לבדיות קטיפתיות.
תנסו את זה פעם.. ממש מגניב.
כמובן שאספנו כמה צמחים, בכל זאת לקטי על..אתם יודעים.
והארוחה? יאמי. הנה פה בתמונה- רואים?
