השנה החלטתי לעשות מפירות פיקוס חלוד -ליקר,
משהו בארומה של הפרי ממשפחת התותיים, משום מה מזכירה לי קפה,
ואומרת לי שזה עומד להיות ניסוי מעניין וטעים.
כמו תמיד כשאני קוטף פירות מעצים בגינון הציבורי,
נעצרים לידי סקרנים, והפעם מבט העונג שאני משלח בהם תוך כדי לעיסה,
משכנע אותם שיש כאן מעדן בין העלים ששווה להוריד בשבילו מסכת קורונה ולטעום
לא כולם אוהבים את המרקם הגרגירי שלו אבל אפילו הילדים ששים להרפתקה.
מעניין שלא פעם 'חרשתי' את הרשת כדי למצוא תיעוד כלשהו
על אכילת הפגות על ידי האדם- ולא מצאתי.
קופים, ציפורים, חזירי בר ועטלפים 'מתעלפים' על פירות הפיקוס
ובאשר לנו- אין מידע.
שימושים רפואיים דווקא יש לא מעט, בזכות כמות גדולה של נוגדי חימצון.
אז איך אנחנו יודעים שהוא אכיל?
אולי 'תורה' שבעל פה, שהתחילה ככל הנראה מאיזה תל אביבי גרגרן
שלמראה פיקוס השדרות אמר לעצמו ..הרי תאנה ושקמה הם גם סוג של פיקוס..
אולי נטעם.. וכל השאר היסטוריה.
מתכון להכנת לדר פיקוס אלוהי:
אני טוחן שתי כוסות של הבשלים יותר עם מעט שורש ג'ינג'ר,
קינמון וכמה שלוקים של מיץ מלימון סחוט.
מוסיף מעט סילאן או חצי בננה.
משטיח על תבנית אפייה דק דק ומייבש כשש שבע שעות בחום של 70 מעלות.
המון חשמל בשביל חמש דקות זלילה אבל מה אני אגיד לכם? -שווה!
שמעתי שלדר אפשר גם לייבש בשמש, כשלושה ימים,
והתוצאה, אולי כי לא בזבזנו חשמל, מענגת אפילו יותר.
מתכון להכנת ליקר פיקוס:
שמים שכבות של פרי וסוכר (מתחילים וסוגרים עם סוכר)
להניח לחודש התססה בצנצנת מעוקרת וסגורה בבד גזה.
לערבב מדי פעם כי הסוכר נוטה להתגבש.
אחרי חודש להוסיף רום
(המתכון מדבר על יחסים של 1:1 פרי ואלכוהול אני שם 2:1 לטובת הרום)
לתת לבקבוק לנוח עוד חודשיים לפחות במקרר.
עכשיו נחכה ונראה, מבטיח לספר.
