על זיתים וקיפודים

זיתי שמש הם הזיתים שנשארו להתייבש על העץ או שנשרו על האדמה. הם אינם זקוקים לכבישה, ובעצם ממש מוכנים לאכילה. רק צריך לבדוק שאין חורי חרקים, ואפשר לטעום. הלעיסה משחררת מהם טעמי שמן איכותיים, ותמיד אפשר למצוא כמה חופנים טובים, כמעט כל השנה, באדיבות הגינון הציבורי ששתל המון עצים בכל יישוב בארץ. מומלץ לשטוף אותם היטב, לייבש בשמש או על מגבת נייר ולשים אותם בצנצנת עם שמן זית וצמחי תבלין. פיגם יהיה נהדר, גם קורנית ורוזמרין והמתכון הפשוט אך המועדף עלי: לחתוך שני פלפל צ'ילי וחצי לימון עם הקליפה ולשים ביחד עם הזיתים בצנצנת, לכסות הכל עם שמן זית איכותי, ואחרי יומיים שלושה אפילו השמן לבד הוא חגיגה ששווה לנגב עם חלה טרייה.
מיץ רימונים וזיתי שמש

'קיפודן מצוי' – Echinops

בעונה אי אפשר לפספס את הקיפודן בשדה. כדורי הפריחה הסגולים כל כך יפים עד שלפעמים אני צריך לצבוט את עצמי בחזקת – תתעורר מחכים לך לארוחת הערב, לפני שאני מלקט כמה מהם. כשהפרח הקיפודי עדיין ירקרק, הגבעולים הקלופים הם מעדן. כשהוא מתחיל להסגיל יש בתוך הקוצים כדור שהוא בעצם מצעית הפרחים, והוא ממש טעים. הדרך הכי פשוטה להגיע למטעם הזה היא לקטוף את הראש ולדרוך. הקוצים נשברים ומאפשרים לפתוח את המעטפת ולמצוא את האוצר. מזמרה היא הפטנט המקובל יותר, אבל מניסיון אין שום דרך להימנע כך מכמה וכמה דקירות כואבות. אפשר לאכול אותו חי, נשנוש בטבע. אני מעדיף לאסוף כמה גבעולים וראשים צעירים, לקלף ולהקפיץ בשמן זית עם החברים הרגילים: בצל, שום, רצועות גמבה, מלח פלפל, להוריד מהאש ולהוסיף כמה פיסות של זיתי שמש שחורים וחריפים. בתאבון.

קיפודן מצוי

רוצים לדעת עוד על צמחי בר ופטריות מאכל?

שתפו, שתפו

עוד מאמרים