שפע של עסיס מתוק חמצמץ.

בסוף יולי עונת הפטל הקדוש מתחילה. עונג מתוק חמצמץ על משוכה שיודעת היטב לשמור היטב על עצמה.

בעולם העתיק זרע החרוב היה מידת המשקל המקובלת (כחמישית גרם) לאמוד יהלומים ואבני חן ושמו נותר עד היום – קרט. כעת אנחנו כבר יודעים שהזרעים אינם זהים במשקלם, ואיזה טייקון קדום כנראה התעשר מכל העניין..

פרי בצבע אדום מבריק ועוד ממשפחת ההרדופיים (נחזור לזה). אין אחד שלא מכיר את פרחיו הלבנים דמויי הכוכב, בריח היסמין. רואים אותו בכל מקום: באיי התנועה בין הכבישים, באזורי התעשייה, בקיבוצים, בערוגות הפארקים, ואם תסתכלו מחלון ביתכם, יש לפחות גדר חיה אחת כזאת בגינת השכנים.

זיתי שמש הם הזיתים שנשארו להתייבש על העץ או שנשרו על האדמה. הם אינם זקוקים לכבישה, ובעצם ממש מוכנים לאכילה. רק צריך לבדוק שאין חורי חרקים, ואפשר לטעום. הלעיסה משחררת מהם טעמי שמן איכותיים, ותמיד אפשר למצוא כמה חופנים טובים, כמעט כל השנה, באדיבות הגינון הציבורי ששתל המון עצים בכל יישוב בארץ. מומלץ לשטוף אותם היטב, לייבש בשמש או על מגבת נייר ולשים אותם בצנצנת עם שמן זית וצמחי תבלין. פיגם יהיה נהדר, גם קורנית ורוזמרין והמתכון הפשוט אך המועדף עלי:

לחתוך שני פלפל צ'ילי וחצי לימון עם הקליפה ולשים ביחד עם הזיתים בצנצנת, לכסות הכל עם שמן זית איכותי, ואחרי יומיים שלושה אפילו השמן לבד הוא חגיגה ששווה לנגב עם חלה טרייה.