גדילן – פשוט מעדן

הילדים קוראים לו, הקוץ הזה.. נו.. לא סרפד.. אתה יודע.. בעברית הוא נקרא גדילן משום שקוצי הפרח הנוטים למטה גרמו לבוטניקאי העברי הקדום (אלוהים והוא יודעים למה?) קונוטציה של גדילי וילון, אבל כשהשם הלטיני הוא 'חלבה של מרים' בשל הכתמים הלבנים על העלה, אולי בכלל הייתי צריך להשאיר את אלוהים מחוץ לפוסט הזה.
גדילן מצוי

מכל השמות, דווקא הערבי, הולם אותו יותר – 'חורפיש אל ג'מאל' כלומר, ארטישוק הגמלים. ויש לומר שאני, לפחות בהקשר הזה, מוכן להיות בכל יום ובכל שעה גמל.
האמת שהשם פחות משנה ובלבד שזיהינו אותו ואספנו ממנו דבר מה לארוחה: סלט או שייק ירוק מרענן מעליו החלקים! (להבדיל מעליו המחוספסים והמרים של הברקן) והמנומרים. מומלץ לגזור את הקוצים ההיקפיים של העלה כי אפילו אחד קטן יכול להרוס את החוויה.

או, מה שאני הכי אוהב: לעקור שניים-שלושה שורשי גדילן, בדיוק עכשיו בפברואר, לשלוף אותם בסגנון חופשי של אליעזר והגזר, לשטוף היטב! – לקצוץ ולבשל עם ירקות העונה ובסוף, כשמרק השורשים או התבשיל המשובח מעלה אדים בצלחות על השולחן, למלא כף, להכניס לפה ולהתענג על הטעם והניחוח הארטישוקי המעודן, שאף משתפר מכל המחמאות המורעפות על ראשו של הבשלן הצנוע.

גדילן מצוי - שורש

ועדיין לא אמרנו כלום על סגולות הבריאות שיש בזרעי הגדילן, בעיקר לאלו החובבים כוסית קטנה אחרי הארוחה – אין כמו חופן זרעים טחונים (לפזר על כל דבר מאכל) לשיקום כבד מנזקי אלכוהול. או להכין מזרעים שלמים חטיף מעולה – פופ גדילן.

זרעי גדילן

עכשיו, כשאתם יוצאים לשדה עם סל, חפשו את המנומר הזה, ורק שימו לב שלא ידרסו אתכם הגמלים בדרך לאוצר.
בתאבון.

רוצים לדעת עוד על צמחי בר ופטריות מאכל?

שתפו, שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עוד מאמרים

סגירת תפריט