בשנה שעברה, אחרי הכנת הדיבס סבלתי כמעט שבוע מכאבי גב
והבטחתי לעצמי שהשנה אמצא מקום לטחון את החרובים
ובכך אחסוך זמן ואת עבודת החיתוך הקשה.
אם כבר טוחנים לפחות שתהיה כמות ראויה, חשבתי,
כזאת שתאפשר לנו לפנק ביד רחבה את כל הבאים לקורסים ולסדנאות.
היו שני עצים שכבר שמתי עליהם עין עוד שחרוביהם השמנמנים
היו עדיין ירקרקים ועד מהרה שתי גיגיות שלל היו בידי.
פרסתי אותם על מחצלת בשמש ופניתי לחפש טוחן.
עכשיו שימו לב, כשיש לי שאלה בנוגע לחרובים יש רק כתובת אחת לתשובות
והיא אצל מורי הוותיק לתורת החרובים- עופר אבל
תרשמו – סעיד טוחן בירכא -049996084 וזה עולה שקל וחצי לכל קילו טחון.
את השק מקבלים מהם. כמה דקות וזה מוכן-
13 קילו גריסת חרובים משובחת והנה אנחנו מתחילים:
איך מכינים דיבס חרובים?
דבר ראשון אוספים מהתערובת את כל הזרעים.
אם חשבתם שאין כאן בסיפור הזה יותר כאבי גב,
תסתכלו פה בתמונת הזרעים ותחשבו שוב. מצד שני,
ילדים מתעלפים על עבודות כאלו וזה בדיוק הזמן לספר להם שיש בתנור
עוגת שוקולד שווה בטירוף שמחכה למתמידים.
אנחנו מוציאים את הזרעים כי יש בהם הרבה טאנינים מרים שעשויים
למרר לנו את הרוב ושומרים אותם כי מדובר ב 'שועיות' חרוב שהן קטניות לכל דבר ועניין,
שניתן בקלילות להפוך לשלל מנות ובעיקר למעדן תורמו-חרוב שהמציא איך לא אותו עופר אבל יקר.
עכשיו שמים את החרובים הטחונים בסיר גדול (יש מדריכי ליקוט שפשוט אין להם גבול )
והעיקר שהם יתפסו כחצי מהנפח ובשאר מים,
שיש אומרים פושרים ואני, אחר שפעם אחת קיבלתי תחמיץ
עובד אך ורק עם מים קרים מהברז.
השרייה של 10 שעות. כן, בעבר הייתי משרה 12/14 ואפילו 16 שעות
אבל חלק מהחרובים טחון לרמת אבקה ופשוט לא צריך יותר.
סינון לוקח זמן. קודם במסננת ואז בשקית בד שהתחלפה לציפית (הכל יורד בכביסה חוץ מהריח)
בשלב זה מי שמשתוקק לאבקת חרובים משובחת,
יכניס לתנור את התערובת שזה עתה סוננה מהנוזל וייבש אותה בחום נמוך
עד יובש מוחלט ואז במטחנת תבלינים/קפה תוך דקות מקבלים כמויות.
והנה הסיר כבר מלא במי חרובים בטעם משובח
(ש מכניסים 'בכיס הקטן' כל מיץ חרובים אחר ששתיתי )
ולולא ידעתי מה מחכה בסוף התהליך הייתי שותה אותם בתאווה.
ארבע להבות היינו צריכים בשביל הסיר הזה.
שש שעות בישול על אש גבוהה.
כמעט 90% נוזל שהתאדה.
ואז, לפתע (וצריך בשלב הזה כשהנוזל מצומצם להיות ליד הסיר)
יש לך רוב
ואתה ממלא צנצנת ועוד אחת ועוד ועוד, שישה קילו שלמים.
פשוט טירוף.
והטעם.. הו הטעם.
