עכשיו אנחנו ביוני, והפיטנגו החל להבשיל. כן, לא כולם אוהבים, כמו כל דבר, אבל לדעתי, זה לרוב עניין של זנים – ויש כמה, כמו אלו שכאן בתמונה, שהם לא פחות משיר ענוג בפה.
כמה דברים מעניינים על הצמח, שבמקור יובא מברזיל ולא צלח לגדל אותו בארץ באופן מסחרי בשל זמן המדף הקצרצר שלו והקטיף הידני. למזלנו, הגננים אהבו אותו בשל צריכת מים נמוכה והעובדה שהוא ירוק עד עם עלים בגווני אדום, ושתלו אותו כגדר חיה בגינות ציבוריות רבות. זה מה שמקל עלינו למצמץ אותו לרוב ואף לאסוף כמות אם חשקה נפשנו בריבה שלא מהעולם הזה או בגרניטה קפואה, שמצאתי מתכון מעולה שלה כאן.
אם כבר מצאתם פרי משובח, אני ממליץ לשמור את הזרעים. קל מאד להנביט אותו, והוא יצמח אפילו באדנית. מעבר לאפשרויות הקולינריות יש בעלים שלו שמן אתרי הדוחה חרקים, רק למעוך ולשים איפה שרוצים. אפשר למצוא ברשת המון מתכונים או פשוט להפעיל את הדמיון כיצד משלבים את טעם גן העדן הזה עם כל דבר. אני אוהב מאד לשדך אותו עם גבינת קממבר בשלה או לגלען כמה פירות שמנמנים, למעוך בעדינות ולהוסיף לוודקה קפואה עם מעט גרידת לימון, להישען אחורה, ללגום, לעצום עיניים, אחח.. החיים הטובים.
