יש בארץ כל כך מעט עצי דובדבן מחלב שאין כאן המלצה לליקוט,
ואם בכל זאת החלטתם להתנסות זכרו שצריך ממש מעט אבקה ולא צריך לאסוף יותר מכמה חופני פירות.
לפני שבוע אורקה, בתי הרוחנית, התקשרה וסיפרה על עץ המחלב המקסים שהיא מצאה בגולן.
ובכן למי שאינו מכיר, דובדבן מחלב הוא עץ שהובא לארץ לפני שנים רבות,
ובעת היותר מודרנית שימש ככנה למגדלי הדובדבנים.
פירותיו הם דובדבנים זעירים (אפשר לראות בתמונה) טעמם עסיסי מתקתק-מריר,
והגלעין הגדול יחסית מסתיר בתוכו זרע
שממנו מפיקים את אבקת המחלב המשמשת לתיבול כעכים ומאפים מסורתיים.
ברגע הראשון שהיא דיברה חשבתי על ליקר – איך לא?
אבל אז נזכרתי בכעכים המלוחים של סבתא שלי, שהיא בכלל קראה להם עוגיות,
עם הריח המיוחד שאי אפשר היה להפסיק לאכול.
ועוד נזכרתי בחופן הזרעים הלבנים שהיא הייתה כותשת במכתש הנחושת הכבד שאני אפילו לא הצלחתי להרים.
אז סיכמנו אורקה ואני שמחר על הבוקר אני עולה לגולן,
ואם כבר, אז תחנה ראשונה – תות שאמי.
זה התפתח לטיול לא קצר בהרים כי למרות שהגנים המשותפים שלנו וירטואליים, הסקרנות שלנו ללא ספק מאותה המשפחה.
בצהריים הגענו לעץ המחלב ואספנו כמה חופני פירות.
אפשר לאכול ולאסוף גלעינים, אבל הטעם המצטבר נעשה יותר ויותר מריר,
כך שדי מהר עברתי לקלף אותם בזהירות בסכין.
בבית שטפתי את הגלעינים היטב
וייבשתי כשש שעות במייבש מזון. (אפשר בשמש, אבל הפעם רציתי לחסוך בזמן.)
אחר כך פיצחתי אחד-אחד, בעדינות רבה כמו צנובר,
ובתוך כל אחד מהם יש זרע לבנבן שלפעמים נשאר שלם.
לא הצלחתי לייבש אותם לגמרי כך שלא נוצרה אבקה,
אבל בסוף הכתישה קיבלתי בערך 3 כפות של משחה גרגרית שהריחה ריח שקדי וממש נפלא.
חפרתי במחברת הישנה של סבתא עם עוד קצת עזרה
וגיליתי שצריך בערך שתי כפות אבקה לכל קילו קמח. המשך יבוא.
ואם אתם אופים ובא לכם לנסות בעצמכם,
אפשר לקנות זרעי מחלב בכל חנות תבלינים המכבדת את עצמה,
למשל, ב חוות התבלינים בבית לחם הגלילית.
תעדיפו זרעים שאפשר לכתוש לכם במקום, ולא אבקה מוכנה.
אשמח מאד לשמוע על החוויה שלכם עם המחלב וגם לקבל עוד מתכונים עם האבקה.
שמעתי שהיא מתאימה לא רק למאפים.