ליקר מירטו

אולי הייתה זאת הרוח או קול הגלים הנשברים אל החוף,

מי יודע איך הטריגרים שלנו עובדים?

פתאום נזכרתי ביום סגרירי אחר,

בארוחת צהרים נהדרת שאכלנו

אצל מאמא לוצ'יה בנאפולי לפני המון שנים.

בסוף שתינו כוסית קטנה של ליקר מירטו

להוריד את הפסטה המופלאה שלא יכולנו קודם להפסיק לאכול.

ובום.. פתאום ראיתי בעיני רוחי את שתי הצנצנות העמוסות בפירות ההדס

שהשריתי בוודקה ובסוכר לחודשיים, באוקטובר האחרון.

ומה לעזאזל קרה איתן?

בבית, כשחפרתי אותן מתוך ארון הבקבוקים המיוחדים שלי

נזכרתי שכל ההכנה הזאת הייתה במסגרת ניסוי

להכנת אותו ליקר מירטו (המשקה הלאומי של סרדיניה)

וכבר הייתי חסר סבלנות לטעום.

איך מכינים ליקר מירטו ביתי:

יש כל מיני שיטות ואני כהרגלי, לא עובד בזו המסורתית.
בצנצנת אחת מילאתי עד חציה בפירות הדס שטופים וביתר מילאתי וודקה 50% אלכוהול.

התכוונתי כאמור להשרות לחודשיים אבל בפועל עברה חצי שנה.

אם זו הסיבה לטעם המשובח כדאי להכין יותר ולשכוח לפחות צנצנת אחת במעמקי הארון.

בצנצנת השנייה שמתי שכבות של פירות הדס גרוסים וסוכר במטרה להתסיס את הפירות.

בפועל קיבלתי כמות לא גדולה (בערך 300 מ"ל) של סירופ הדסים מתוק. מהלתי את שתי הצנצנות וסיננתי.

סך הכל ליטר אחד של שלמות נח עכשיו אצלי במקרר.

הדס מצוי הוא צמח בר נדיר ומוגן.

למזלנו, בשל יופיו, ריחו, או העובדה שהוא אחד מארבעת המינים,

גננים רבים שילבו אותו במשוכות בגינות הנוי הציבורי.

עוד מימי קדם ועד ימינו מוכר ההדס כצמח מרפא למגוון בעיות

ורק נזכיר שבכלל פירות סגולים יפים מאד לבריאות,

החל מהפלבונואידים וכלה באנתוציאנינים

המאזנים את לחץ הדם, משפרים את בריאות הלב,

עוזרים במניעת זיהומים ומאטים את תהליכי ההזדקנות.
בפרי הבשל (בסביבות אוקטובר) יש ריכוז גבוה מאד של טאנינים וטעמו מריר.

אפשר לטעום (אני תמיד מנשנש שניים שלושה בגלל הארומה)

אבל הוא לא טעים והרבה יותר מתאים להכנת ליקר או ריבה.